פרויקט – שיפוץ מהשלד. וילה, זכרון יעקב.

בשכונה שקטה בזכרון חיכתה וילה דו-משפחתית מעט מיושנת, אפלה ולא מנוצלת לאחת המשפחות הכי שמחות, אהובות, צבעוניות ונחמדות שאני מכירה.

הכיוון הטבעי היה להפוך את החללים הסגורים, הצפופים והחנוקים לחלל חצי פתוח, צבעוני, מאוורר וחי, וזה הרושם הראשון שמקבלים כשנכנסים לבית החדש. 

מאד מהר התכנון האדריכלי הפתוח והצבעוני התמזג עם חיים מלאי חוויות, מזכרות מטיולים, אוספי כלים, תמונות, גופי תאורה צבעוניים, בני בית, אורחים, שתי כלבות משובחות ואפילו הגינה תופסת צורה. הבית מנוצל, נושם, פועם ושמח.

המטבח המקורי היה חסום ע"י קיר חלקי גבוה והתחבא מאחוריו. מאחורי הקיר החלקי סלון אפלולי ופינת אוכל קטנה שלא התאימה למשפחה שאוהבת לארח. כך זה נראה לפני -

נפרדנו מהר מהקיר החוצץ וכל החלל נשטף באור ואויר. גם פתחנו, גם צבענו. נוצר חלל משותף חצי פתוח הכולל מטבח עם דלפק ארוחת בוקר, שולחן אוכל חגיגי למשפחה שגם משתמשת בו לעיתים קרובות וסלון רחב. התכנון הזה מאפשר לחלל צר להראות רחב יותר. כל אזור זוכה בחלקה גדולה יותר וכמו כל מקום אטרקטיבי גם זוכה לביקורים ולא נשאר מיותם בחוסר נוחיות.

כך זה נראה אחרי -

גם טיפלנו בכניסות -

גרם המדרגות המפריד בין החלל הציבורי לקומה העליונה, החלל הפרטי בבית שמר על מיקומו ושינה כל דבר אחר -

ולאחר תכנון, בניה, צביעה וקישוט בדורות של תמונות משפחה הפך להיכל משפחתי מלא אור, שמחה, צבע וחום משפחתי -

בקומה העליונה המשרד המשפחתי וסוויטה ראשית.

את חלל המשרד יצרנו ממס' חדרים שחיברנו יחד -

המאסטר פעם נראה כך –

והיום נראה כך -

 
וחדר הרחצה הצמוד לו יצא צבעוני ועליז במיוחד -

מבחוץ הגינה השתנתה אבל הבית נראה כמעט אותו הדבר. מבפנים - אי אפשר להכיר אותו. כל פינה מנוצלת ובשימוש יום יומי, ומותאמת לאורח החיים ולאופי של בעליו החדשים. 


תודה מיוחדת ואהבה רבה למאיה שטיינברג שאחראית לתמונות המצויינות האלו!

פרויקט - קיר. או - לכו בגדול, לכו על כחול

לבן, שמנת, קרם, קרם צהבהב, קרם ורדרד, תכלת תינוק, אופק בצהרי שרב, אפרפר, קליפת ביצה, בז'.

במילים אחרות - לפני -

אולי אפשר אחרת? כשחושבים על ריהוט חושבים על כורסא, שולחן, כיסא, דלפק, כשלמעשה האלמנטים הדומיננטים ביותר הם רצפה, חלונות ואלומיניום, קירות. 

צבע טרי ונועז על קיר הוא שינוי דרמטי (ומומלץ) במינימום עלות.
וכך זה יכול להראות אחרי -