אחד מהמאפיינים הרבים בפרויקטים של שיפוץ ובנייה היא מידת ההתערבות של בעלי הבית. אין במאפיין עצמו עניין שלילי או חיובי בעיני ואולם, כמו בכל פרויקט, חשוב עם מי אתה עובד. מעורבות קטנה או גדולה תהיה מבורכת או עונש ועינוי בהתאם לכימיה עם הלקוח ומדהים לראות את הפרויקט מתהווה דוקא בפרטי הגמר בהתאם לאישיות ולנשמה של הלקוחה. צבעוני? עשיר בפרטים? מינימליסטי? מתוחכם? קיטשי? אף אחד מהסגנונות האלו אינו שם נרדף לטעם טוב, אלא המידה והכשרון שהיו מעורבים ביצירה וגם הנשמה שהושקעה בפרויקט. התכנון הוא אבן היסוד הראשונה לבית שנעים להיות בו ואכן ניתן לראות ולהרגיש בקלות האם הבית תוכנן מבחינת חלוקת החללים ע"י מתכנן מוכשר יותר או פחות. אבל כמו שאומרים - את האלוהים מוצאים בפרטים הקטנים - הנשמה והערך המוסף הופכים את החללים לבית, ובית שבעליו השקיעו בו משהו קטן מעצמם תמיד יהיה שונה מהבית הז'ורנלי המושלם שעוצב ע"י מעצב השנה. זה בדיוק מה שקרה וקורה בפרויקט הבא.
דירה ירושלמית טיפוסית סגורה, חלונות מינימלים שמתחילים גבוה, אפרורית, נמוכה למראה. מספר החדרים נשאר. מספר חדרי הרחצה גדל באחד והדירה האפרורית, הסגורה והמנותקת הפכה לאזור אחד שמח שמחכה שנוסיף לו קצת צבע (המשך יבוא). הגדרת הפרוגרמה חשובה לתחילת התהליך. התכנון הטוב יוצא מפרוגרמה מפוקסת וחזקה. הפרוגרמה נובעת מצרכי הלקוחה ובעתיד תתמוך באורח החיים שהיא מתכננת.
חדר קטן, מרפסת וסלון קטן הפכו למטבח חצי פתוח וסלון, חדר ההורים קיבל גם חדר רחצה והמון ארונות וחוץ מזה עוד שני חדרי שינה לילדים.
הכניסה לבית מתוחמת, חמימה ונעימה. נפתחת לחלל הציבורי -
החלל הציבורי מחולק ע"י קיר חלקי. מצד אחד הוא קיר טלויזיה ומכשירים מוסתרים לסלון -
ובצד השני הוא מטבח פונקציונאלי ויפה -
חדרי הרחצה מרגיעים וצבעוניים -
בפרק הבא - נישות וצבעים.
